הכל התחיל מבורג

עודכן ב: 3 אוק 2020

שוב פעם לקוחות זרקו זין בסגירה, איך אני שונא את זה, עולה על האופנוע עצבני ונותן גז הביתה, הכביש עמוס, שילוב מחורבן.

ברגע של חוסר תשומת לב, במעבר מבלימת חירום לגז אני יורד להילוך נמוך מדי, טעות של אהבלים, מחוג הסל"ד חוצה את הרדליין של הרדליין ופתאום המנוע מחורבן, בקושי מאיץ, נחנק כשאני יורד מהגז ואני מקלל בתוך הקסדה כל הדרך הביתה.

אחרי כמה הנעות עדינות והקשבה בתשומת לב, אני שומע שהבוכנה עובדת חלק, המנוע לא עושה קולות של שק ברגים, אבל אני שומע תיקתוק מהראש מנוע, תיקתוק שאני מזהה לגמרי, משהו דפוק בשסתומים.

להגיע לשסתומים אני יודע, פירוק של הכסא, מיכל דלק, שני מכסי שסתומים והגעת ליעד. אני מוריד את המכסה של האגזוז, מסתכל, בוחן, בודק את המרווח בין הבורג לשסתום והכל פיקס, מוריד את המכסה של היניקה ומוצא את הפושע, יותר נכון, לא מוצא את הפושע, אבל עכשיו אני יודע מה הפשע, בורג הכיוון של שסתום היניקה נפקד מתפקידו, לא נמצא בתאו, נעדר מהעבודה, ex-parrot ושאר ירקות.



מקומו של הבורג, ללא הבורג


הקלה קטנה, כי אני יודע מה הבעיה, ואז בהלה גדולה, מה אם הבורג נפל לתוך המנוע? 

אז אני פותח דיאגרמת מנוע, רואה שיש אפשרות כזאת, אבל היא קטנה.

את האופנוע אני שולח על גרר למוסך, אני לא בראש של לפתוח ראש מנוע ואז להסתבך עם אטימה מחדש, שבמוסך ישברו את הראש.

לא שברו את הראש, הבורג נח בראש מנוע, עיקר העבודה הייתה לחכות שחומר האטימה התייבש.

בתוך כל הסערה הזאת אני מבין שאני חוזר כל יום עצבני, כל יום אני עולה לאופנוע עצבני, רוכב עצבני, הולך לישון עצבני וקם עצבני, הכל בגלל העבודה, אני מחליט שזה הזמן להתפטר, אי אפשר להמשיך ככה.

חודש לפני העזיבה ממקום העבודה אני מקבל מייל מהקיבוץ, לא רק שהם רוצים את הכסף שלי שהם גם ככה מקבלים בדמות שכר דירה, הם רוצים עוד מהכסף שלי, בדמות שכר דירה גבוה יותר, אחרי שכבר העלו שכר דירה והורידו מהשירותים שהיו כלולים בו.

על הפרנציפ אני עוזב, לא משנה מה, אני עוזב. אני מבקש מחברה לעבודה שתעזור לי למצוא דירה ומספר לה את הסיפור, היא צוחקת ואומרת שעם שכר דירה כזה, עדיף להישאר בדירה, ובכלל, יותר זול לגור באוהל. שנינו צוחקים וממשיכים ביום. 

שעה מאוחר יותר נדלקת לי נורת טימטום מעל הראש, מפיצה אור של הצתה מאוחרת ורעיון דבילי, ואני אומר לעצמי "נכון, באמת יותר זול לגור באוהל".

הרעיון היה לעזוב הכל, לאפסן את מה שאפשר בבוידעם של אמא להעמיס את ראג'ש בציוד קמפינג וכל מה שראג'ש צריכים, ולצאת להסתובב בארץ לתקופה לא ידועה, עד שאני אמצא מקום להתיישב.

את הימים הבאים ביליתי בלמצוא אנשים עם שכל שאני סומך עליהם שיגידו לי שאני מטומטם, למצוא מישהו שיוריד אותי מהרעיון הזה, אבל כל מה שקיבלתי זה היה רוח גבית מהולה בקנאה, עם חברים כאלה מי צריך אויבים?

היה לי שבועיים לחסל את הדירה בין סיום העבודה עד לתאריך היעד של היציאה, שנקבעה לטיול אדוונצ'ר משותף במסווה של קורס התנהלות במסעות ארוכים על אופנוע.

לאט לאט דברים נכנסו לארגזים, רהיטים נמסרו והדירה התחסלה, ובראש שלי פעמה המחשבה "זאת טעות מה שאתה עושה, טעות גמורה", החלטתי לא להקשיב לזה.

את שתי הלילות האחרונים ביליתי בקליניקה של אמא שלי, והחלטתי להגיע לאיזור נקודת התחלת הטיול ערב לפני, בכל זאת, שעה וחצי ממני, צריך להיות שם בשבע בבוקר, ואני לא בן אדם של בוקר.

האופנוע זווד, טיפה דמעות בעיניים של אמי ושלי, סטרטר, ויצאתי לדרך.

115 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול