שירה מקודשת של מכונאים

חזרתי הביתה עם הזנב בין הרגליים ותחושת כישלון, אם ההתחלה היא סימן לבאות, אז עדיף כבר להישאר בבית ולחזור לעבודה, זה לפחות מה שהפחד אמר, או ההיגיון, לפעמים קשה להבדיל ביניהם.


בינתיים ליעם,חבר טוב והבן אדם שבאשמתו אני בכלל על דו גלגלי, חזר לרכב שלוש שנים אחרי תאונה קשה, קנה לעצמו רויאל אנפילד קלאסיק במטרה להפוך אותו לחיית שטח, הכל ישודרג או יוחלף בבוא הזמן, אבל בינתיים יצאנו לרכיבה שחיכינו לה כבר שלוש שנים.

בזמן שאני הייתי בבית כבר הגיעה לו חבילה ראשונה של שידרוגים, במקרה הזה כידון, מגן חזירים, פאוור קומנדר וגולת הכותרת - קיט הגדלת נפח מ-500 סמ"ק ל-535.

מגן חזירים הוא התקין לבד, כמה ברגים וזה מחובר.

אחר כך התקנו את הפאוור קומנדר, למי שלא מכיר - גאדג'ט שמחליף את המחשב ניהול מנוע ומשנה יחסי וכמויות דלק-אוויר כדי לקבל ביצועים טובים יותר ממה שהיצרן קבע מראש, שבדרך כלל מכוון כדי לעבור בקרות זיהום אוויר וחיסכון בדלק.


אופרציה יחסית פשוטה מבחינה מכאנית, שהתארכה בעיקר בגלל מדריך ההתקנה - חמישה דפים עם תמונות מטושטשות ולך תזהה איזה מחבר הוא מה ומי צריך לנתק.

סיימנו לחבר את המחבר האחרון והסתכלנו על האופנוע העירום וטפחנו לעצמנו על השכם, סך הכל מרוצים מעצמנו.


ליעם מצביע על מחבר יתום מבן זוג ושואל אותי "מה זה? פיספסנו אותו!", וככה התחילה שעה של לעבור כבל כבל שיוצא מהפאוור קומנדר, פתיחת מפת חשמל של האופנוע, פתיחת פנס לראות אם הכבל מגיע משם, ניסיון להבין מי הוא ומה תפקידו בחיים, הודעה למכונאי אנפילדים ובגדול לדפוק את הראש בקיר.

תוך כדי שאני עם הפרצוף בתוך המנוע כדי להבין מאיפה הכבל הסורר הזה מגיע אני רואה ניצנוץ, אני מביט דרך השילדה ורואה את המיכל דלק שיושב לו על מגבת בחוף החנייה בצל, ניגש אל הפושטק, מביט עליו, הוא מביט בי, וגם הצד השני של המחבר מביט בי בליגלוג, "סיימת להיות אידיוט?" הוא שואל אותי ואני עונה לו בשטף קללות, וכשליעם מבין מה קורה הוא מצטרף אליי, כנראה שככה נשמעת שירה מקודשת של מכונאים.


אחר כך הגיע השלב של הכידון, הפירוק היה קל, ניסינו שהכבל קלאצ' ישאר מחובר לידית אבל בסוף לא הייתה ברירה, בהרכבה קצת רבנו איתו עד שבעזרת פלאייר פטנט על הזרוע שיוצאת מהקלאצ' הצלחנו להחזיר אותו לידית, מה שדפק אותנו באמת זה הפינים שמקבעים את הקונסולות של הכפתורים והמצערת לכידון.

אני לא יודע איך זה באופנועים אחרים אבל באנפילד יש פין בתוך הפלסטיקה של הכפתורים והמצערת שאמורים להיכנס לתוך חור בכידון, אנחנו לא ידענו את זה ולא תיכננו את זה ונתקענו בלי מקדחה.

אז הבאנו מקדחה מחבר, עם מקדח שחשבנו שהוא בקוטר המתאים, מיקמנו, קדחנו, וגילינו שהמקדח קטן מדי, שטף של קללות, כבר אין אור ואת הקידוח וההרכבה הסופית ליעם כבר השלים לבד.


הגענו לגולת הכותרת - קיט הגדלת הנפח, אני אמרתי לליעם שנעשה את זה בעצמנו, אבל אצל המוסך של שי, לא היה לי ביטחון לפתוח ראש מנוע ולהתחיל להתעסק בלי שיהיה באיזור מישהו שיודע מה הוא עושה, אבל ליעם התעקש שנעשה את זה אצלו (בדיעבד - צדק) ומקסימום אם משהו יידפק, יש ביטוח גרירה, יאללה, מה שיהיה יהיה!


האופנוע שוב מופשט מהמושב ומיכל הדלק ואני עובד עם דיאגרמת מנוע וספר מוסך פתוח, בודק מה צריך לפרק ומה לא.


מכסי השסתומים יוצאים, אחריהם כל מערכת תיזמון השסתומים, עכשיו אני מבין למה אומרים שאין בקלאסיק כיוון שסתומים (tappets), התיזמון נעשה על ידי וודו בתוך המנוע ומניע שני מוטות שעולים לראש מנוע ובעזרת שני חלזונות פותחים וסוגרים את השסתומים.

מפרק ארבעה ברגים מתוך שישה שמחזיקים את ראש המנוע, מגיע לחמישי והוא לא זז, מנסה לחזק טיפה ולשחרר, כלום, לא זז, נתקעים על שני הברגים האלה עוד חצי שעה, מנסה לחמם, לקרר, לא זז.

אנחנו קוראים לחבר, אותו אחד עם המקדחה, הוא מגיע עם מבער ואני מחפש איך להימנע מלהעלות את כל המנוע בלהבות, הישועה מגיע בדמות צינור באורך עשרים סנטימטר שנותן מספיק מומנט כדי לפתוח אותם, בקול חריקה והרגשה שהבורג נגזר, שניהם יוצאים שלמים, קרב אחד ניצחנו, אבל זאת לא סוף המלחמה.

ראש מנוע נשלף, אחריו בעדינות הצילינדר ובסוף הבוכנה עצמה, את האטם התחתון אני צריך לגרד בעדינות, הוא כבר סיים את הקריירה.






לתוך קדח הצילינדר אני דוחף סמרטוטים, אם משהו נופל לשם אני לא יודע מה עדיף, לפרק לגמרי את המנוע או להרים את האופנוע באוויר הפוך ולנער.

הפין שמחבר את את הבוכנה לזרוע יוצא יחסית בקלות, הבוכנה החדשה מתיישבת והפין נכנס חזרה, ועכשיו צריך לתפוס אותו עם טבעת קפיצית.

מניח שכל מי שעשה את זה בעבר צוחק לעצמו, שעה של דם יזע וקללות עד שהצלחנו להכניס אותה למקום, ועוד רבע שעה לשנייה.

ואז אנחנו מגלים שאטם תחתון לא כלול בקיט, ינעל אבוק, ננסה להשתמש בקודם.


לאט לאט אנחנו מחזירים את הצילינדר, פה באמת כדאי ארבע ידיים, בעדינות ונחישות הוא נכנס למקום כשהבוכנה ישרה, רק נשאר ראש מנוע ובגדול סיימנו.

אני מגיע לאום הלפני אחרון לסגירת ראש המנוע, ובתנועה אחת לא נכונה הוא נופל לתוך תעלה, העולם קופא והכל נהיה שקט, אני מסתכל על ליעם ואומר לו "לא לנשום, לא לזוז, לא לגעת בכלום!", אנחנו מתרחקים מהאופנוע כמו מפצצה, מחשש שהאום ייכנס אפילו עמוק יותר למנוע.

דיאגרמת מנוע נפתחת ואני מבין שהתעלה חסומה מלמטה, האום לא הולך ליפול לתוך המנוע, עכשיו רק צריך להוציא אותו משם.


מנסים עם מגנט, עם כבל מתכת, כלום, הוא נשאר שם, אין ברירה אלא לפרק ראש מנוע, צילינדר, להוציא את האום ולהרכיב את הכל בחזרה.







באור אחרון אנחנו מסיימים, הכל מולבש חזרה על האופנוע, אני עדיין מודאג מהאטם התחתון.

ליעם מניע את האופנוע והוא מניע כמו גדול, בנגיעה! המנוע נשמע טוב, אבל דולף שמן מהאטם התחתון, ובבירו מהיר שעשינו מוקדם יותר הסתבר שכרגע גם אין אטם בארץ, אולי עוד שבוע שבועיים.

בפעם הבאה שפתחנו והחלפנו את האטם, גם אז הפלנו פין לתוך אותה תעלה, כוסאומו.

בינתיים עברו עוד כמה ימים, הציוד הוערך מחדש, למרות החששות וההרגשה שאני עושה טעות, התעקשתי לצאת שוב, הפעם למסע שלי.


13 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול